שלום לכולם,
אז מה הסיפור? אתם שואלים,
טוב, זה די פשוט, יש כמה הנאות קטנות (יש שיגידו גדולות) בחיים שאין להם תחליף. אחת מהן היא מנת אוכל די צנועה שמיליונים השתגעו עליה בעבר (הרחוק והקרוב, אבל זה לפוסט אחר) ומשתגעים עליה בהווה.
איך אפשר להסביר את ההרגשה כשנוגסים במנת סביח טובה? (אי אפשר, אבל גם זה לפוסט אחר)
הרי היא מורכבת בסך הכל (בהרכב הבסיסי שלה, כן, גם זה לפוסט אחר) מפיתה, חומוס, חצילים מטוגנים, סלט ירקות, ביצה קשה טחינה ועמבה.
יש עוד מרכיבים רבים ושונים ומשונים (תלוי במתקין המנה, בשריטה האישית של הבולס ובאזור הגאוגרפי) שיכולים להצטרף לחגיגה הקולינרית וליצור סינרגיה מושלמת בפה (וואו, איזה משפט…).
אבל על זה כבר נאמר (בפארפרזה למשפט הידוע):
וואנס יו גט "סביח חזק" יו נבר קם בק!
יש כאלה שמתייחסים לעניין כאל מנצ'יס אולטימטיבי, יש כאלה שרואים בו כאלטרנטיבה תזונתית (בעיקר צמחונים חובקי עצים), יש כאלה שסתם רגילים מילדות (בעיקר עיראקים עתיקים) ויש משוגעים שרואים בכל העניין כדת חדשה.
אני לא נמנה אם אף אחד מהמוזכרים למעלה,
אני פשוט אוהב סביח! (ואת מתקיני המנות, הכוהנים בסביחיות, שתמיד מצליחים להצחיק אותי)

מי שמחובר לעניין ויודע על מה אני מדבר (גם נובים יתקבלו בברכה) ימצא את הפוסטים הבאים במיוחד בשבילו.

יא ווארדי, איזו מנה